החלטה בתיק בר"ע 2442/06

1.                  בפני בקשת רשות ערעור שהגישה אגודת נווה שלום כפר שיתופי בע"מ (להלן - המבקשת), נגד גבי ומרוות טאנוס (להלן - המשיבים) על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ר. כרמל) מיום 17.10.06 בבש"א 7537/05. בהחלטתו קיבל בית המשפט קמא את בקשתם של המשיבים לבטל את צו המניעה הזמני שניתן כנגדם ביום 28.9.05 על ידי כבוד השופטת כנפי-שטייניץ, בו נאסר עליהם לתפוס חזקה בבית המגורים הידוע כגוש 4326 מגרש 53 בישוב נווה שלום, הנמצא בבעלות המבקשת.

רקע עובדתי

2.                  המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט קמא נגד אדוארד ואינטיסאם טאנוס (להלן - אדוארד ואינטיסאם) לצו הצהרתי, צו לסילוק יד וצו מניעה קבוע ביחס למבנה הנמצא בתחומי היישוב, האוסר עליהם להמשיך בבנייתו או להיכנס אליו, עקב פקיעת הליך מועמדותם להיות חברי היישוב. תביעה זו עודנה מתנהלת בפני השופט כרמל. במקביל לתובענה הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה נגד אדוארד ואינטיסאם. בעקבות בקשה זו הגיעו הצדדים להסכמה לה ניתן תוקף של פסק דין ביום 30.12.03 (להלן - צו המניעה הראשון), לפיה אדוארד ואינטיסאם יורשו להשלים את בניית הבית אך לא יהיו רשאים להתגורר בו או לאכלסו בכל צורה שהיא. עוד הוסכם, כי הצדדים יפנו לגישור ביחס לסכסוך נשוא התביעה, וכי כל צד יהיה רשאי לפנות לבית המשפט בתום הליך הגישור בבקשה לחידוש הדיון בבקשה לסעד זמני. 

3.                  בחודש ספטמבר 2005 נודע למבקשת, לטענתה, כי אדוארד ואינטיסאם מתכננים להעביר את החזקה במבנה למשיבים, שהינם אחיו של אדוארד ובני משפחתו. לאור זאת פנתה המבקשת לבית המשפט קמא בבקשה לצו מניעה זמני נוסף, הפעם נגד המשיבים. ביום 28.9.05 התקבלה הבקשה וניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד כנגד המשיבים. ב-16.10.05, לאחר שהמבקשים ו/או אדוארד ואינטיסאם לא התייצבו לדיון, ניתנה החלטה נוספת לפיה צו המניעה הזמני שניתן נגד המשיבים יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית או עד מתן החלטה אחרת של בית המשפט.

4.                  ביום 13.2.06 הגישה המבקשת לבית המשפט קמא בקשה על פי פקודת ביזיון בימ"ש נגד המשיבים (להלן - בקשת ביזיון בית המשפט) לכפות עליהם את צו המניעה ולפנותם מן הנכס. אולם ביום 27.6.06 ביקשה המבקשת לבטל את הדיון שנקבע בבקשה לביזיון בית המשפט, על מנת לנסות למצוא דרך ליישב את הסכסוך בין הצדדים בהסכמה. ביום 28.6.06 התקבלה בקשת הביטול.

5.                  ביום 14.9.06 הגישו המשיבים בקשה לבית המשפט להכריז על פקיעת צו המניעה הזמני שניתן נגדם. ביום 17.10.06 החליט השופט כרמל לקבל את בקשת המשיבים, בנימוק כי " משלא הוגשה תביעה כנגד המבקשים (הם המשיבים כאן - י.צ.) מיום מתן צו המניעה, ומשנדרש סעד כנגד המבקשים אולם אלה לא צורפו כנתבעים בהליך העיקרי ועל אף שחל שיהוי ניכר בבקשתם של המבקשים לבטול צו המניעה, אין מקום להותרת צו המניעה על כנו ולפיכך אני מורה על ביטולו". החלטה זו היא מושא הבקשה שבפנינו.

טענות הצדדים

6.                  המבקשת טוענת כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו לקבל את בקשת הביטול שהגישו המשיבים. לטענתה, די בתובענה העיקרית שבין בעלי העניין המקוריים (אדוארד ואינטיסאם) כדי להצדיק מתן סעדי ביניים גם נגד אנשים נוספים הנוגעים לסכסוך (המשיבים), וזאת ללא צורך בתיקון התובענה העיקרית או בהגשת תובענה חדשה כנגד אותם אנשים נוספים.

7.                  המבקשת טוענת כי כאשר ניתן צו המניעה נגד המשיבים הם לא שהו במבנה המדובר ובית המשפט קמא לא חייב אותה להגיש תובענה עיקרית ונוספת כנגד המשיבים כתנאי לתוקפו של הסעד הזמני. המבקשת טוענת כי השינוי העובדתי שחל ארע עקב פעולתם של המשיבים, שחרף קיום צו המניעה נגדם נטלו את החזקה במבנה ללא רשות וללא סמכות.

8.                  המבקשת טוענת כי במספר פסקי דין של בית המשפט העליון ניתנו סעדים זמניים כנגד צד ג' שלא היה צד לתביעה העיקרית, מאחר ומטרת סדרי הדין היא להגשים את זכויותיהם המהותיות של הצדדים ולא להוות סד הכובל את ידי בית המשפט מלהושיט להם סעד. המבקשת טוענת כי במקרה זה לא ייתכן כי יותר לצד הנתבע בתביעה (אדוארד ואינטיסאם) להעביר זכויות לצד ג', בניגוד לצו המניעה הראשון, רק משום שצד ג' אינו חלק מהתביעה העיקרית, מאחר וזו הסיבה שבגינה התבקש נגדם צו המניעה מלכתחילה.

9.                  המבקשת מוסיפה עוד כי נוכח השיהוי הרב בהגשת בקשת הביטול של המשיבים ונוכח העובדה כי בית המשפט מעולם לא דרש הגשת תובענה עיקרית נוספת כתנאי למתן הצו, היה על בית המשפט קמא לפחות לדחות את תוקפה של החלטת ביטול הצו ולהעניק למבקשת הזדמנות להגיש את התביעה העיקרית תוך מספר ימים.

10.              המשיבים טוענים כי המבקשת העלימה בבקשתה את העובדה כי צו המניעה הראשון, שניתן כנגד אדוארד ואינטיסאם, בוטל ביום 19.4.05. המשיבים טוענים כי העלמת עובדה חשובה זו נועדה ליצור מראית עין מטעה לפיה אדוארד ואינטיסאם הפרו את צו המניעה נגדם בכך שהעבירו את זכויות החזקה במבנה לידי המשיבים.

11.              המשיבים מציינים כי ביום 28.9.05, עת ניתן צו המניעה הזמני נגדם במעמד צד אחד, הם כבר שהו במבנה וכי הם מתגוררים בו מחודש אוגוסט 2005 ועד היום. המשיבים מוסיפים כי לאור עובדה זו לא תהיה לבקשה לרשות ערעור משמעות ממילא, גם אם תתקבל, מאחר וצו המניעה מתייחס למצב עובדתי שונה ולפיכך הינו בלתי אכיף. המשיבים מדגישים כי מטרתו של צו מניעה היא לשמור על המצב הקיים ולא לשנותו, ואילו במקרה זה המצב הקיים הוא כי הם מתגוררים במבנה עוד לפני שהוצא נגדם הצו. המשיבים מוסיפים כי המבקשת מיצתה את אפשרותה לשנות את המצב הקיים בדרך של ביזיון ביהמ"ש, לאחר שביקשה בעצמה לבטל את הדיון בבקשה שהגישה בעניין זה. המשיבים מציינים עוד כי גם בקשת ביזיון בית המשפט וגם בקשת ביטול הדיון שהוגשה בעקבותה, לא הוזכרו על ידי המבקשת בבקשתה זו לרשות ערעור.

12.              המשיבים מדגישים כי בהתאם לתקנות 363 ו-370 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היה על המבקשת להגיש תובענה עיקרית נגדם תוך 7 ימים ממועד קבלת צו המניעה הזמני, שכן הם בעלי דין שונים מאדוארד ואינטיסאם. המשיבים מציינים כי למרות זאת, המבקשת לא הגישה נגדם תביעה עיקרית עד היום. המשיבים מוסיפים וטוענים כי הבקשה שהגישו לבית המשפט להכריז על בטלותו של צו המניעה שהוצא נגדם היתה למעשה מיותרת, מאחר והוא ממילא פקע בהתאם להוראות הדין.

דיון

13.              דין הבקשה להידחות. גם המבקשת וגם המשיבים לא השכילו להעמיד בפני בית המשפט תמונה ברורה של השתלשלות העניינים וההליכים הסבוכה ביניהם. המבקשת לא הזכירה בבקשתה את הבקשות וההחלטות הנוגעות לפקודת ביזיון בית המשפט ולא את החלטת בית המשפט מיום 19.4.05. יש לציין כי בהחלטה זו, שצורפה בעותק לא ברור כנספח א' לתגובת המשיבים, נכתב רק כי "הנני מורה על מחיקת הבקשה לסעד זמני", ולא ברור כלל לאיזו בקשה מתייחסת ההחלטה, ומכאן גם לא ברור מה מעמדו הנוכחי של צו המניעה שהוצא נגד אדוארד ואינטיסאם.

14.              מהבקשה, התגובה והמסמכים השונים שצורפו עולה כי המשיבים וילדיהם מתגוררים במבנה נשוא ההליך לפחות מאז סוף חודש דצמבר 2005, דהיינו במשך יותר משנה. במשך תקופה זו לא פעלה המבקשת להוצאה מיידית של המשיבים מהמבנה, תוך שהיא שומרת על טענותיה בנוגע לזכויותיה בנכס, בהנחה כי אלה תתבררנה במסגרת תביעתה העיקרית התלויה ועומדת (כפי שעולה מסעיף 3 לבקשה שהגישה המבקשת לביטול הדיון בבקשת ביזיון בית המשפט). לפיכך לא מצאתי לנכון להעניק למבקשת רשות ערעור ולדון בטענותיה לגופן, מאחר ולאור מכלול הנסיבות הקיימות ממילא לא תהיה כל נפקות ממשית להותרת צו המניעה על כנו. זכויותיה של המבקשת כלפי אדוארד ואינטיסאם, או המשיבים, צריכות להתברר במסגרת התיק העיקרי המתנהל בבית המשפט קמא, בו יהיו צדדים לדיון כל הנוגעים לדבר, ולא במסגרת צו המניעה הזמני.

15.              לאור כל זאת, הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.